פסק-דין בתיק ת"א 14310/96

1.         התובע, ניתאי סינואני, הגיש תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף בשנת 1996. התובע נפגע ביום 18.4.96 בהיותו בן 10 כאשר נכנס לתחום בית ספר הסמוך לביתו במטרה לאסוף עצים למדורת ל"ג בעומר עת התבצעו פעולות בניה במקום. הוא נפל לתוך בור קידוח עמוק וחולץ על ידי כוחות מד"א ומכבי אש שהוזעקו למקום.

2.         תחילה הוגשה התביעה נגד שני נתבעים, נ.ב.ת. לבניה ותשתית בע"מ (להלן- נ.ב.ת.) ומגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן- מגדל). בהמשך, צורפו צדדים נוספים והוגש כתב תביעה מתוקן אחרון בשנת 2000 בו נתבעו ארבעה: נתבעות 1-2 , נ.ב.ת. ומגדל - כאשר נ.ב.ת. היתה הקבלן המבצע של העבודות; נתבעת 3, עיריית קרית אתא שבתחומה נמצא בית הספר; נתבעת 4, בענה לבנין בע"מ, חברה קבלנית לבניה שביצעה את הקידוח לתוכו נפל התובע. בשנת 2002 הגיש התובע תובענה נוספת, ת"א 23092/02, בגין אותו אירוע בה תבע את פרנסיס נביל בן נג'יב וחאלק לואיס. הראשון היה קבלן בנין ומנהל של נתבעת 4, בענה, והשני מנהל עבודה שעבד באתר עבורה. הוריו של התובע צורפו כצדדים שלישיים על ידי נ.ב.ת. ומגדל. נשלחו גם הודעות צד שלישי על ידי עיריית קרית אתא לנתבעות 1 - 2. הדיון בשני התיקים אוחד על ידי  כב' הנשיא א' קיטאי ביום 26.3.03.

3.         עוד יצויין כי הנתבעים בת"א 23092/02 הורשעו בהליך פלילי על פי הודאתם. בקשה להביא ראיות לסתור נדחתה על ידי ביום 1.2.05.

4.         שני מומחים רפואיים מונו על ידי בית המשפט על מנת לבדוק את התובע: ד"ר פאהום, שבדק את התובע בגיל 19, קבע לו נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% למשך 4 שנים ממועד התאונה וקבע כי לאחר מועד זה לא נותרה נכות נפשית. מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר רוזן, קבע לתובע 10% נכות אורתופדית. בחוות דעתו כתב המומחה:

"(א)  קיימת עדות למחלת שוירמן בגופי החוליות: 4L, 3L, 2L שהינה התפתחותית ואינה קשורה מהותית לפגיעה המתוארת. (ב) לא ניתן לשלול [במקור] שבר ישן בנוסף למחלת שוירמן על בסיס המראה הרנטגני(תצלומים דיגיטאליים מצורפים) בחוליות 4L, 3L, אשר לחולייה 2L התמונה מתאימה יותר למחלת שוירמן."

5.         במהלך שמיעת העדויות העידו התובע, הוריו, וחברו אוהד פריד. מטעם הנתבעות 1-2 העיד אבו עוקסא אליאס, אחד מבעלי נ.ב.ת..

6.         התובע היה בן 10 בעת התאונה; במועד מתן עדותו, ביום 15.5.06, היה כבר בן 20,  "נהג בוס" בצבא (עמ' 12). התצהירים שניתנו על ידו וחקירתו הנגדית סיפקו תיאור מפורט של התאונה. התאונה אירעה כאשר התובע יחד עם מספר חברים נכנסו לתוך שטח בית הספר על מנת לאסף עצים למדורת ל"ג בעומר. לטענת התובע ניתנה לו רשות לכך על ידי עובד שנכח במקום. יצויין כי, איני מקבל טענה זו. התובע וחבריו נכנסו דרך פרצה בגדר ועדותו בעניין האישור לא היתה עקבית; פעם אמר שקיבל אישור מפועל במקום לאסוף עצים ופעם אמר שהפועל לא אמר להם שלא לאסוף (עמ' 6-8 ו- 16 לפרוטוקול הדיון מיום 15.5.06). הגדר סביב לאתר היתה פרוצה במקומות שונים והתובע וחבריו נכנסו מאחת הפירצות. באשר לנפילה לתוך הבור, בעדותו טען התובע כי: "ראיתי דיקט, התחלתי ללכת לכיוון שלו, אמרתי לחברים שאני הולך לקחת אותו ובמהלך ההליכה נפלתי לתוך הבור." (עמ' 11).

7.         מעדותו של הבעלים של נתבעת 1 עלה כי העבודה של נ.ב.ת. בוצעה על פי הסכם עם העירייה שנחתם ביום 4.5.96. העבודות באתר הופסקו מאחר וניתן צו להפסקתן על ידי רשות העתיקות (עמ' 42). על העבודה פיקח אדם מטעם עיריית קרית אתא (עמ' 42) (דבר שהוכחש על ידי העירייה שטענה כי שכרה חברה אחרת לצורך ביצוע הפיקוח). לטענת נ.ב.ת., העירייה ידעה מי מנהל את העבודה בפועל וכי נתבעת 4 הוכנסה על ידה לאתר על מנת לבצע את הקידוחים. למרות שהעד לא הודה בכך, הצטיירה תמונה לפיה נ.ב.ת. הפקידה את העבודה בשטח והנוכחות בו באותו שלב בידי נתבעת 4 (עמ' 43). העד אישר כי ביום התאונה היו באתר ארבעה בורות פתוחים (עמ' 44). העד לא היה מסוגל להראות כי סביב לבורות עצמם הוקמה גדר והוצבו שלטים (עמ' 45) והוא הסכים כי ייתכן -על פי יומן העבודה - שביקשו מחברתו להשלים גידור ושילוט האתר ביום 14.4.96 בהתאם להערות שנרשמו על ידי הפיקוח (עמ' 47). העד גם הודה כי ידע כי הבורות כוסו בדיקטים שעל קצוותיהם הונחו בלוקים בלבד: "... לא עבר לי בראש שאותו יום ל"ג בעומר השטח היה מגודר, היו שלטים, בלוקים על זה, ובאים לגנוב עץ, וילד יפול לבור, לא חשבתי שיקרה דבר כזה." (עמ' 47- 48)

הממצאים והאחריות

8.         נתבעת 1 ומבטחה, הנתבעת 2, נושאות באחריות למרבית האירוע. השארת בורות קידוח עמוקים פתוחים בשטח וכיסויים על ידי בלוקים ודיקטים אינה עונה על שום קריטיריון של זהירות מתבקשת. הבורות עצמם היוו דבר מסוכן (ראו: ע"פ 74/62 צבי פישמן וראובן ונגוש נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז(3)1478). במידה והגורמים שעבדו בשטח נאלצו להפסיק את העבודות, כמו במקרה זה בעקבות מתן צו להפסקת עבודות על ידי רשות העתיקות, הם היו מחוייבים לכסותם באופן כזה שאינו מאפשר נפילה לתוכם.

9.         שטח בית הספר אליו נכנסו הילדים דרך הפירצה בגדר על מנת לאסוף עצים למדורת ל"ג בעומר מהווה מפגע שבהחלט מעמיד פיתוי בפני ילדים והיה על הנתבעת 1 להיות ערה לעניין זה (ע"פ 131/56 יעקב לחם נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יב 320; ע"פ 196/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרדכי בש, פ"ד יח(4) 568). איני מוצא שהוריו של התובע התרשלו וכתוצאה אין לחייבם באשם תורם. הורה סביר יכול לצפות כי מפגעים כגון בורות קידוח פתוחים יטופלו על ידי מי שאחראי להם.

10.        באשר לאחריות נטענת של העירייה כלפי התובע: היא היתה אחראית כמחזיקה של בית הספר והגורם שהיה חייב לפקח על העבודות. העיריה טענה כי שכרה חברה אחרת, דילן הנדסה, על מנת שזו תבצע את הפיקוח אולם לא הגישה הודעת צד שלישי כלפיה. בנוסף, נטען כי רשלותה של נ.ב.ת. היתה בלעדית והיא זו שגרמה לתאונה בפועל על סמך העדות שנמסרה על ידי מנהלה (עמ' 8). כמו כן, נטען כי ביחסים שבין נ.ב.ת. לבין העירייה התחייבה נ.ב.ת. לדאוג לבטיחות באתר במישור החוזי (סעיף 15 לחוזה הממשלתי וסעיף 00.5 ו- 00.6 לנספח להסכם עם הקבלן) ונטען עוד כי הקבלן התחייב לבטח את העירייה בביטוח כנגד אירוע כאמור. הנני מקבל את מרבית טענות העירייה, אך טענותיה טובות כלפי נ.ב.ת. ולא כלפי התובע. העירייה היתה חייבת לוודא ביצוע הערותיה.

11.        במישור שבין נתבעות 1-2 לבין נתבעת 4 נטען כי על בסיס החוזה ביניהם נקבע על סמך סעיף 4 וסעיף 12 לחוזה כי קבלן המשנה יבצע את העבודות בפועל ועל כן האחריות בגין התאונה צריכה ליפול על כתפיו במידה והביצוע הינו רשלני. יצויין כי איני מקבל טענה זו ביחס לחובות כלפי התובע והנתבעת 1 כקבלן ראשי היתה חייבת להמשיך לפקח על קבלן המשנה.

12.        כתוצאה מכל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן: כלפי התובע נושאות נתבעות 1-2 באחריות ל-80% מנזקיו ונתבעת 3 נושאת ב- 20% הנותרים. לאור ההתניות החוזיות שחלו ביחסים בין נתבעת 1 ונתבעת 3, העדויות שנשמעו ובייחוד זו של העד מטעם נתבעת 1 והרישום אודות הצורך בהשלמת הגדר והשילוט מטעם נתבעת 3, הנני מקבל את הודעת צד שלישי של נתבעת 3 כלפי נתבעות 1 - 2 ועליהן לשלם לה את חלקה  בנזקי התובע.

ביחסים בין נתבעת 4 לבין נתבעת 1 אכן חלה אחריות חלקית ביחס לנתבעת 4 אולם לא הוגשה הודעת צד שלישי ולכן אין מקום לדון בעניין זה.

הנזק

13.        התובע נפגע כאשר היה בן 10 בלבד. מאז חלף עשור. כאשר העיד בפניי התרשמתי כי מדובר באיש צעיר ופעיל, המנהל חיים רגילים ללא שהנכות הרפואית שנקבעה לו השפיעה על מהלך חייו עד היום באופן מהותי וספק בעיני אם יהיה בה להשפיע עליו בהמשך. הנפילה בתוך הבור היתה אירוע מבהיל אשר גרם לו לכאב וסבל ואני מקבל את דעתו של המומחה הפסיכיאטרי כי התובע סבל מנכות זמנית בשיעור שקבע. באשר לנכות האורתופדית, מדובר בנכות בשיעור נמוך וספק אם היא השפיעה רבות על התובע עד היום וספק אם תשפיע עליו רבות בהמשך דרכו ועל כן אין מקום לחישוב אריתמטי של פיצוי בהתאם לאחוזי הנכות.

14.        בסופו של דבר מתאים המקרה לפסיקת פיצוי גלובלי, והנני פוסק לתובע סך של 90,000 ש"ח שישולמו על ידי הנתבעות 1-2 יחד ולחוד ונתבעת 3 בהתאם לחלקיהם היחסיים. כיוון שלא הוגשו הודעות צד שלישי בין נתבעת 1 - 2 לבין נתבעת 4, אין מקום לחיוב נתבעת 4 או נתבעים 5 ו- 6. ההודעה שהוגשה נגד הורי התובע נדחית.

15.        על נתבעות 1 - 2 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20% מהפיצוי שהוטל עליהן בתוספת מע"מ כדין, ולנתבעת 3 בסך 10% מהסכום בו זכתה כלפיה בתוספת מע"מ כדין. כל יתר הצדדים ישאו בהוצאותיהם. על התובע להגיש פסיקתה מוסכמת לאישור הוצאותיו, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ז (18 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.